<h1>כל בו הלכ' יוה"כ סימן ס"ט</h1>
<h2>דף לד:</h2>
ולדברי הכל, בין השמשות הוא ספק. וקבלה בידינו שעונש הספק גדול מעונש הודאי, שכן מצינו שעל הודאי מביא אדם חטאת, ואמרינן (דדמי) [דדמי] חטאת דנקא, כלומר אפילו לא יהיה לו לאדם דמי כשבה או שעירה, שיביא חטאת אלא דנקא, ודי לו בכך. פירוש דנקא הוא מעה, והוא שתות הדינר, כדאמרינן ו' מעה כסף דינר. ואם מביא אדם אשם על הספק, כגון שהיו לפניו ב' חתיכות אחת של שומן ואחת של חלב, ואכל אחת מהן, ולא ידע איזו אכל, צריך להביא אשם שוה ב' סלעים, שהן מ"ח מעין, כי הסלע ד' דינרים, והדינר ז' מעין, נמצא שב' סלעים הן מ"ח מעין, ועל הודאי די לו במעה אחת בלבד. מעתה צא ולמד עד היכן מגיע עונשו של ספק, וטעמו של דבר, למה החמירו על הספק יותר מן הודאי, מפני שהודאי משים האדם אל ליבו, ודואג ומתחרט על מה שעשה, וחוזר בתשובה ומבקש רחמים, אבל על הספק, עושה סברות ואומר אותה חתיכה שאכלתי של שומן היתה, ולא ישית אל ליבו בכך. ולכך החמירו ז"ל על הספק. והוא הדין לכל ספק שבעולם. ומכאן אנו יכולין ללמוד לכל הספיקות, שראוי לכל אדם להיות חרד וירא להזהר מהם בכל יכולתו, ולא יעשה דבר עד שיצא מכל חשש, ויוציא כל ספק מליבו. וכך אמרו חז"ל הסתלק מן הספק, לא כמו שעושין הרבה בני אדם שמכניסין עצמן לידי ספק ואין מקפידין בכך. והר"ף ז"ל כתב מכל מקום צריך לפרוש מלאכול משעת שקיעת החמה, לכל הפחות, משום דאז (מתחיל') [מתחיל] בין השמשות דרבי יהודה. ובין השמשות הוי ספק לילה, דהוי עצומו של יום, [ולא] הוי בכלל תוספת.
<h2>דף קיד:</h2>
ומותר לקנב ירק, ביום הכפורים, מן המנחה ולמעלה. ומהו קנוב, שיסיר העלים המעופשות, ויקצץ השאר, ויתקן אותו לאכילה, וכן מפצעין אגוזים ומפרכין רמונים, מן המנחה ולמעלה, מפני עגמת נפש. ויום הכפורים שחל להיות בשבת, אסור לקנוב ירק ובפציעת אגוזים ובפריכת רמונים, כל היום. וכבר נהגו בשנער ובמערב שלא יעשו אחת מכל אלו ביום הצום, אלא הרי הוא כשבת לכל דבר.
<h2>דף קיט.</h2>
כתב הרי"ץ ז"ל וזה לשונו, ומבעי ליה לאיניש ליקורי ליומא דכפורי בכסות נקיה, דאמר ליה ריש גלותא לרב המנונא [שבת קי"ט ע"א] מאי דכתיב ולקדוש ה' מכובד, אמר ליה זה יום הכפורים, שאין בו לא אכילה ולא שתיה, כבדהו בכסות נקיה. פירוש, דבמאכלים ומשתאות אי אפשר כשאר ימים טובים. ואמרינן בהגדה אתה מוצא בנוהג העולם, כשאדם נכנס לדין גופו מרתיע, שאינו יודע מה יהא בדינו, וישראל נכנסים לדין לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, וכמה קטגורין לפניו, והן נכנסין במלבושין נאין, ומגלחין את זקנם, ומתקנים שערם כבני אדם, שיודעין שאביהם שבשמים הוא פטרונם וסניגור שלהם, וכמה מצוות שנצטוו במועדם, הוי מלמדך להועיל. עוד זאת באגדה, כי מי גוי גדול, אמר רבי ברכיה אין אומה כאומה זו. אומה אחרת מגדלת שער וצפרנים, לפי שאינה יודעת שנוצחת מלחמתה, אבל ישראל יש להם יום הכפורים, ולובשים לבנים ומתעטפין לבנים ויושבין, שיודעים שהם מנצחין.
